פסק-דין בתיק ע"פ 44352-12-10

1.         המערער הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2.         העבירות בוצעו ב - 28.7.10, כאשר המערער החזיק ברשותו סם מסוכן מסוג קנביס במשקל 110.26 גרם. כאשר הבחין בשוטרים שעברו במקום, השליך המערער את הסם בתוך רכב וניסה להימלט. תוך ניסיון לברוח, השליך המערער את מכשיר הפלאפון שלו במטרה להעלימו וכתוצאה מכך פגע המכשיר באחד השוטרים. בהמשך, התנגד המערער להתלוות לשוטרים, לאחר שאלו הודיעו לו כי הוא עצור.

3.         בית המשפט קמא דן את המערער ל- 4 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

בנוסף, הורה בית המשפט קמא על הפעלת עונש מאסר מותנה בן 5 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער, חלקו במצטבר וחלקו בחופף, כך שהמערער נדון סך-הכל ל- 7 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

4.         המערער משיג בפנינו על חומרת גזר הדין.

בפתח הדיון בערעור עתר המערער לאפשר לו להשתלב בהליך טיפולי, לאחר שבמהלך החודשיים האחרונים, הוא נמצא בקשר עם שרותי הרווחה בכפרו והביע נכונות להשתלב בהליך של גמילה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה זו, וכפי שיפורט להלן לא ראינו לנכון לדחות בירור הערעור כדי לאפשר למערער להתחיל כיום הליכים של בדיקה והתאמה לצורך שילובו בהליך של גמילה.

אף לגופו של עניין, לא שוכנענו מטיעוני הסנגור, כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה, כל שכן, לא מצאנו כי העונש שהוטל עליו חורג במידה ניכרת מרף הענישה הראוי, במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.

6.         המערער נתפס, כשברשותו כמות גדולה של סם והודה כי מדובר בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

חודשים ספורים קודם לכן, הורשע המערער, בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, אז הוטל עליו עונש מאסר מותנה שהוא בר הפעלה בענייננו.

7.         המערער לא הפיק את הלקח הראוי מההליך הפלילי שהתנהל כנגדו ולא מהעונש המתון שהושת עליו, חזר וביצע עבירת סמים כשהפעם מדובר בכמות גדולה של סם, וכאמור, לא לשימוש עצמי.

8.         המערער טען כי החל להשתמש בסמים בעקבות תאונת עבודה, שכתוצאה ממנה נחבל ונותר נכה, מחוסר עבודה וללא מקור פרנסה.

בפני שירות המבחן שטח המערער את נסיבותיו האישיות, קיבל אחריות למעשיו, אך מיזער את חומרתן. המערער סיפר על שימוש לרעה באלכוהול ובסמים, אך טען כי הוא נקי מסמים מאז שוחרר ממעצרו למעצר בית וכי איננו זקוק לטיפול, כיוון שאיננו מכור.

            בהמשך, בבדיקות שתן שבוצעו למערער הובררה טענתו זו כלא נכונה.

9.         באחת מתוך שתי הבדיקות שנערכו למערער נמצאו שרידי קוקאין, כך שמדובר בשימוש לא רק בסמים קלים, אלא בסמים קשים ומגוונים. המערער המשיך בשימוש בסם למרות שהיה מודע לכך שהוא נתון לבדיקת שירות המבחן ונערכות לו בדיקות שתן.

10.        לאור התנהלות זו, התכחשותו של המערער לבעיה, כשלצידה המשך שימוש בסם, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית לגביו.

11.        כאמור, העבירות בוצעו זמן קצר מאוד לאחר שהמערער הורשע ודינו נגזר, בגין עבירת סמים קודמת, כשמאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו. לעבירת הסמים לוותה עבירה כנגד שוטרים, שאיננה ההזדמנות הראשונה בה מראה המערער כי אין לו מורא מפני שוטרים, שכן בעברו הרשעה בתקיפת שוטר.

12.        נוכח המפורט לעיל, ואף בהתחשב בטיעוני המערער באשר למצבו הרפואי והנסיבות שהובילו אותו להשתמש בסמים, גזר הדין הוא מאוזן ושקול.

13.        נכונותו של המערער כיום, לאחר גזר הדין, להתחיל בטיפול איננה נימוק מספיק לשם הקלה בעונשו, לאחר שניתנה לו הזדמנות, בהליך בפני בית המשפט קמא, להראות על נכונות לשקם את חייו והוא לא ניצל אותה. בנסיבות אלו, קשה להתרשם מכנות כוונתו של המערער לעשות שינוי באורחותיו.